ילדים מוגנים

מתיישב עם הילדים על הרצפה בסלון, בין משחקי הקופסא למשחקי הדמיון נועל את החוץ מאחורי הווילון, קובר עמוק בפנים את תחושת האבדון, מזייף חיוך רגוע כעוטה שריון החוץ בוער, אלו ימים מסוכנים, מעבר לדלת נשלפו סכינים. מסתיר את כל מה שאתם לא מבינים, נמתח עד כאב, מוחק את הסימנים, דואג שתהיו ילדים מוגנים אני הקיר הבטוח, הקול הסמכותי, זה שמרחיק מכם את הכאב האמיתי מחסה בתוך הסערה, עומד להתפרץ כמו בקבוק תבערה בקבוק תבערה אמא רוצה שתשמרו על התמימות, אני מציית, אך תוהה אם זו בעצם טעות אם חובתי היא להכין אתכם למציאות להעדיף ביטחון או להעדיף כנות? בפנים מרגיש אובדן אמינות. אני הקיר הבטוח, הקול הסמכותי, זה שמרחיק מכם את הכאב האמיתי. מחסה בתוך הסערה עומד להתפרץ כמו בקבוק תבערה בקבוק תבערה הכאוס בחוץ הוא משחק לקטנים, לעומת המכה לה אתם לא מוכנים, מהאמת, שתפרוץ נטולת סינונים. כשחיוך הפלסטיק יקרע מהפנים, ותראו שאבא מדמם מבפנים! בקבוק תבערה! בקבוק תבערה! מסתיר את כל מה שאתם לא מבינים, דואג שתהיו ילדים מוגנים.